החלטה בתיק ת"א 851-09

הקדמה :

לפני בקשה שהגיש הנתבע מס' 4 (להלן: "הנתבע") לסילוק התביעה נגדו על הסף לפי תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

טענות הצדדים :

לטענת הנתבע, בכתב ההגנה המתוקן שהגיש מטעמו, הצהיר כי אין לו כל כוונה לנהל מכוח עצמו ו/או מכוח הנתבעת מס' 3 הליכי בוררות נגד התובעים, הן בארץ והן בכל מקום אחר בעולם. עוד טוען הנתבע כי הואיל ואינו משמש כבעל תפקיד בנתבעת מס' 3, שהיא חברה זרה המצויה בהליכי פירוק, הרי שאין הוא מוסמך להתחייב באופן דומה גם בשמה.

לדידו של הנתבע, הואיל ומטרת כתב התביעה היא למנוע ממנו לפתוח ו/או לנהל בהליכי בוררות בארץ ובעולם נגד התובעים, הרי שהצהרתו הגורפת בכתב ההגנה בדבר נכונותו להתחייב שלא לנהל הליכי בוררות נגד התובעים, הצהרה שאין כל מניעה מבחינתו כי תקבל תוקף של פסק דין, מייתרת את ניהול ההליך ומצדיקה סילוק התביעה על הסף.

מנגד, טוענים התובעים כי עמדת הנתבע אינה מצדיקה דחיית התביעה על הסף, בייחוד לאור ההלכה שלפיה בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויורה על דחיית תביעה על הסף במקרים חריגים וקיצוניים בלבד.

לטענת התובעים, הנתבע מסכים רק לקבלת אחד מארבעת הסעדים המתבקשים נגדו, ולכן אין עמדתו יכולה להצדיק דחייתה של התביעה על הסף, מה גם שהסכמתו למתן סעד נגדו מהווה עילה למתן פסק דין לחובתו ולא לדחיית התביעה נגדו על הסף.

בנוסף, טוענים התובעים כי חלק מטענותיו של הנתבע בבקשתו, שאינה נתמכת בתצהיר, מחייבות בירור עובדתי, וגם מטעם זה דין בקשתו להידחות.

לבסוף, טוענים התובעים כי בקשתו של הנתבע היא מחזור של טענות קודמות שטען וכי הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, בהמשך ישיר לניסיונותיו החוזרים ונשנים לסכל את בירור התביעה ולהימנע מלמלא אחר חובותיו הדיוניות, אף אלו שניתנו לגביהן החלטות שיפוטיות מפורשות.

דיון והכרעה :

בראשית הדברים מצאתי לנכון להדגיש כי עצם הודאתו של הנתבע בסעד אחד מתוך מגוון הסעדים המבוקשים בכתב התביעה, אינה מצדיקה הגשת בקשה לסילוק התביעה על הסף, אלא לכל היותר הגשת בקשה למתן פסק דין חלקי ביחס לסעד זה, ולסעד זה בלבד. לפיכך, גם אם הנתבע מודה בכך שאין בכוונתו לנהל נגד הנתבעים הליכי בוררות בארץ ובעולם, הרי שאין הדבר מצדיק סילוק התביעה על הסף, אלא לכל היותר מתן פסק דין ביחס לאותו סעד לו הוא מסכים.

לגופה של הבקשה, הרי שבהתאם להוראות תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי מוסמך בית המשפט להורות על דחיית תובענה על הסף מחמת "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".

תקנה זו מיועדת, כדברי הנשיא זוסמן: "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק, או אפילו טענה עובדתית קצרה, ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת" (ע"א 316/56 קרמש נ' דבי, פ"ד י"א 1336, 1341 (1957)).

ביחס לרציונל העומד בבסיס תקנה זו נקבע ברע"א 993/06 מדינת ישראל נ' דיראני (טרם פורסם, 18/7/11) כדלקמן:

"יסודו של אמצעי הדחייה על-הסף נעוץ ברצון למנוע מבית המשפט לבזבז זמנו לריק בדיון בטענות שאין בהן ממש, כאשר הוא נוכח לדעת שהתביעה תיכשל גם אם תתברר עד תומה".

עם זאת, השימוש באמצעי הדיוני של דחיית תובענה על הסף בלא שתתברר לגופה ראוי לו שייעשה במשורה ובמקרים חריגים וקיצוניים בלבד (ע"א 8945/09 לוין נ' דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ (טרם פורסם, 5/5/11)).

במסגרת כתב התביעה המתוקן עותרים התובעים למתן הסעדים הבאים נגד הנתבעים: סעד הצהרתי הקובע כי לא נכרת הסכם בוררות תקף בינם לבין הנתבעת מס' 3, כך שהתובעים אינם מחויבים להתדיין עמה בבוררות; סעד הצהרתי הקובע שהליכי הבוררות המתנהלים על ידי הנתבעת מס' 1, בראשות הנתבע מס' 2, הם הליכי בוררות פיקטיביים ומחוסרי תוקף; צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים מס' 1-2 לטפל באופן כלשהו ביחסים בין התובעים לבין הנתבעים מס' 3-4 או בסכסוכים ביניהם; צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע מס' 4 להמשיך בהליך בוררות נגד התובעים או ליזום הליך בוררות נגדם, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, ובפרט הנתבעת מס' 3; סעד הצהרתי הקובע כי הנתבע מס' 4 פתח בהליכי בוררות פיקטיביים נגד התובעים וניסה להוציא מהם כספים במרמה ותוך ביצוע מצגי שווא.

הסעד ההצהרתי בדבר מעורבותו של הנתבע מס' 4 במעשי המרמה הנטענים, כמו גם התייחסות להליכי בוררות עתידיים שזה עתיד ליזום נגדם הוסף רק במסגרת כתב התביעה המתוקן שהוגש לתיק בית המשפט לא מכבר.

דא עקא שהנתבע אינו מתייחס בבקשתו לכל הסעדים המבוקשים נגדו, כי אם מודה שאין לו כוונה לנהל הליכי בוררות נגד התובעים, בין בארץ ובין בכל מקום אחר בעולם, הא ותו לא. יוצא אפוא שהנתבע מתייחס בבקשתו לסעד אחד בלבד מתוך מכלול הסעדים המפורטים בכתב התביעה המתוקן, וגם זאת באופן חלקי ומסוייג, תוך שהוא מתחייב להימנע מנקיטת הליכי בוררות נגד התובעים בעצמו ואולם מבהיר כי אינו מוסמך להתחייב לעשות כן בשם הנתבעת מס' 3 (מבלי שיתמוך טענותיו בהקשר זה בתצהיר כנדרש).